נטע זר

השעון צלצל לפני שעה
אני עדיין במיטה
שוב לא קמתי בזמן
זה לא שאני עצלן

האור מציץ מהחלון
לא מפריע לי להמשיך לישון
בחוץ גוזם העצים
לא מזיז לי
הכל אותי מרדים

ילדים צועקים בוכים
וכלב נובח
מכוניות צופרות חורקות
והשכן צורח

ועיני לא נפקחות
אשן עוד שעה לפחות
רק עוד כמה חלומות.

עיניים נפוחות מרוב שינה
אני אקום בעוד מאה שנה
זו נהייתה תופעה
עד לאיכילוב
אני אסע

שיגידו לי שיש לי
עייפות כרונית
ושאין שום תרופה
חוץ מספורט ותזונה נכונה

וכל הדרך אותה מחשבה
על הכרית ועל השמיכה
מתי אחזור שוב למיטה.